"וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ… וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ"

ידוע שלכל חג משלושת הרגלים יש את סגולתו המיוחדת וכפי שכתב מרן הרב קוק, שכל זמן מאיר בתכונתו, וכמו שפסח הוא זמן חירותנו ושבועות הוא זמן מתן תורתנו כך חג סוכות נקבע כזמן שמחתנו, כפי שציוותה התורה, (דברים י"ד) "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ. שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לה' אֱלֹקֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' כִּי יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ". 

וכתב הרמב"ם בהלכות לולב פרק ח': אף על פי שכל המועדות מצוה לשמוח בהן בחג הסוכות הייתה שם במקדש שמחה יתירה שנאמר (ויקרא כ"ג) ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים וכתב עוד בהמשך דבריו, השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת האל שצווה בהן, עבודה גדולה היא וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להיפרע ממנו שנאמר (דברים כ"ח) תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב.

וכל עניינה של שמחת בית השואבה הוא דווקא בחג סוכות, ואמרו חז"ל בגמרא במסכת סוכה דף נ"א. "כל מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו"  ומכל האמור נראה שעניין השמחה אינה תוספת ומצווה יתירה אלא עיקר עניינו של החג. ונראה שיש כמה פנים לשמחה זו, 

כתב מרן הרב קוק באורות התשובה פרק ט פסקה י': "התשובה וכל ההליכות המעשיות שלה, עם הרוח הכללית השולטת בעיקרה בימים המיוחדים לתשובה עם גודל התועלת שלה לזכך את הנפשות, לעדן את הרוח ולטהר את המעשים מכיעורם, היא מוכרחת להיות סופגת עמה איזו חולשה, שלא נמלט ממנה אפילו הגיבור שבגיבורים. כשמקמצים את הרצון, כשכופפים את עז החיים ע"י הסלידה הפנימית, והנטייה לשוב מכל חטא, מתקמץ ג"כ הרצון של הטוב, ועז החיים הטהורים מתחלש גם הוא. נמצא האדם סובל מטהרתו המוסרית חולשה כזאת, שסובל חולה שהתרפא ע"י הזרמה אלקטרית חזקה, שאמנם גרשה את הארס שבמחלתו, אבל החלישה את הכח החי והבריא שבו. שבים, ע"כ, ימים של שמחת קדש, של חדות הנפש, לקומם את הרצון הטוב ועז החיים הטהור. אז תהיה התשובה שלמה"

דהיינו ימי השמחה באו כדי להשלים את עוצמת החיים שנתמעטה בימים הנוראים, כמו חולה שעבר טיפולים חריפים לרפואתו אך אותם טיפולים החלישו את כל גופו, ולאחר מחלתו הוא זקוק לחיזוק מיוחד לבטל את ההשפעה השלילית של הטיפול, כך גם אנחנו לאחר כל הצער היגון והמרירות שיש בתהליך התשובה זקוקים לתגבורת של שמחה וחיים הבאים לידי ביטוי בימי השמחה של חג הסוכות.

אולם ישנו גם פן נוסף, השמחה בחג סוכות היא פועל יוצא של עבודת הימים הנוראים, אחרי התשובה, הכפרה, והטהרה באים ימי השמחה וכפי שמסביר הרב קוק באורות התשובה פרק י"ד פסקה ו' "כששואלים, מהיכן העצבות באה? צריכים לפתור, מהשפע של המעשים, המידות והדעות הרעות על הנשמה, שהיא טועמת בחושה החודר את מרירותם, והיא נסלדת, נפחדת ועצובה. וכשאור התשובה מופיע, וחפץ הטוב כשהוא מתגבר בתכונתו המקורית, צינור של עונג ושל שמחה נפתח, והנשמה יונקת מנחל עדנים"  כלומר כל המועקה הכרוכה עם החטא נעלמת ובמקומה באה שמחה גדולה, שמחה של טהרה, שמחה של כפרת עוונות,  שמחה של מצווה, "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה" (תהילים צ"ז י"א) 

ויש להוסיף שהשמחה בחג סוכות אינה רק פועל יוצא של תהליך התשובה והטהרה אלא השלמת אותו תהליך, כמו שכתב בעל הנתיבות שלום "משל לבן מלך שעזב את אביו המלך ונתרחק ממנו, ובבא היום ששב וחזר אליו הרי המלך מקבל אותו אבל עדיין מתייחס אליו בחשד כי אולי לא חזר אליו בכל ליבו אלא מיראה, אכן בראות המלך שבנו עושה רצונו בשמחה מתוך אהבה, על ידי זה נוכח לראות ששב אליו בכל ליבו. על דרך זו בימים הנוראים ר"ה ויוה"כ שב איש יהודי אל ה' יתברך מיראה, אך בבוא חג הסוכות שענינו אהבת ה' שהוא זמן שמחתנו שיהודי שמח בה' יתברך הרי ששב אל ה' בכל ליבו ונפשו. והיינו שזה עיצומו של חג הסוכות, זמן שמחתנו, שבו עובד יהודי עבודת ה' מאהבת ה' ומתוך שמחה גדולה"

כלומר בר"ה וביוה"כ אנו יכולים לזכות  להגיע לידי עבודת ה' מתוך יראה אולם בסוכות אנו יכולים לזכות לבחינת עבדו את ה' בשמחה, קיום המצוות בשמחה, מראה על קשר נפשי אמיתי ורצון לקרבת אלוקים, ובכך הוא משלים את תהליך התשובה ומראה על עומקה ואמיתתה.

"מֶלֶךְ רַחֲמָן רַחֵם עָלֵינוּ. טוֹב וּמֵטִיב הִדָּרֶשׁ לָנוּ. שׁוּבָה אֵלֵינוּ בַּהֲמוֹן רַחֲמֶיךָ. בִּגְלַל אָבוֹת שֶׁעָשׂוּ רְצוֹנֶךָ. בְּנֵה בֵיתְךָ כְּבַתְּחִלָּה וְכוֹנֵן מִקְדָּשְׁךָ עַל מְכוֹנוֹ. וְהַרְאֵנוּ בְּבִנְיָנוֹ וְשַׂמְּחֵנוּ בְּתִקּוּנוֹ. וְהָשֵׁב כֹּהֲנִים לַעֲבוֹדָתָם וּלְוִיִּם לְשִׁירָם וּלְזִמְרָם. וְהָשֵׁב יִשְׂרָאֵל לִנְוֵיהֶם…"