" וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו… וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב"

בתחילת הפרשה נאמר (בראשית כ"ה, כ"ז) "וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים, וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב". 

רבים מן הפרשנים עמדו על ההבדל בין יצחק ורבקה ויחסם השונה ליעקב ועשיו, ומדוע נאמר "וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו"? הדבר מגיע לשיא בהמשך הפרשה, כאשר קורא יצחק לבנו עשיו על מנת לברכו לפני מותו (בראשית כ"ז ד') "בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי בְּטֶרֶם אָמוּת". מה ראה יצחק להעדיף את עשיו על פני יעקב ולברך דווקא אתו? האם לא ראה יצחק את כל הפגמים הקיימים בעשיו? הרי התורה עצמה מעידה על מעשי עשיו (בראשית כ"ו ל"ה) "וַתִּהְיֶינה מֹרַת רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה". (על כך שעשו לקח את יהודית בת בארי החתי ואת בשמת בת אילון החתי לנשים)  וכפי ששואל המלבי"ם: מה ראה יצחק לברך את עשיו דווקא ולא את יעקב, וכי לא ידע שעשיו איש שדה ויעקב איש תם? ועוד וכי לא אפשר לברך את שני הבנים?  ואמנם האברבנאל כותב בנימה של ביקורת על יצחק: "אין ספק שהיה לו ליצחק להתבונן במעשה עשיו ורשעתו ורשעת נשיו, והבנים אשר תלדנה ידמו להם לרוע, והיה לו להתפלל אל אלוקים ויודיעו למי יברך, אם לגדול כפי לידתו, אם לגדול בשלמותו. אבל האהבה מקלקלת השורה, לאהבתו את עשו חשקה נפשו בו ולא ראה חובת מעשיו". לעומתו כותב האור החיים: "וטעם יצחק שהיה חפץ לברך את עשיו הרשע, כי חשב שבאמצעות הברכות יתהפך למידת הטוב וייטיב דרכיו". כלומר דווקא מתוך ראיית הבעיתיות בעשיו קרבו יצחק כדי שלא יתרחק יותר.  הרב שמשון רפאל הירש, מעלה תמיהה נוספת על התנהגותה של רבקה, כאשר היא מצווה על יעקב להתחפש ולבא אל יצחק אביו בדמותו של עשיו על מנת שיקבל את ברכתו. וכך כותכ הרש"ר הירש:  "ואולם מה הייתה כוונתה של רבקה? … לאיזו הצלחה יכלה לצפות ממעשיה, תהיה אשר תהיה התועלת שהיא יחסה לברכת האב, לעולם הייתה ההצלחה גוררת אחריה את היפוכו של מה שציפתה לו. אם ברכת האב הורידה ברכת שמים על ראש המבורך, היאך יכלה להאמין כי תוכל להטעות את ה' הצופה ומביט, גם אם תצליח ביחס לאב העיוור על ידי אותו משחק התחפשות עלוב, היאך יכלה להעלות על דעתה כי ברכת האב, התלויה בעשיית צדקה ומשפט תוצא מאת ה' בדרך מרמה וכזב. אף אם ברכת האב הייתה כרוכה ביתרון מוחשי כגון עדיפות בירושה לעתיד, כלום לא הייתה חלוקת נכסים המבוססת על מרמה, מקח טעות ביסודה, בטלה ומבוטלת בתוצאותיה?" כלומר שואל הרש"ר הירש כיצד חשבה רבקה שאפשר לגנוב ברכה רוחנית הבאה מאת ה', וגם ברכה של ירושה אי אפשר לקבל בדרכי מרמה, שהרי סופה להתגלות.  

כדי לענות על כך אומר  הרש"ר הירש רעיון מקורי ומפתיע. לדעתו, שני בניו של יצחק ייצגו שני יסודות בביתו. עשיו ייצג את הכח החומרי, ויעקב את הכח הרוחני. יצחק זכר את הנבואה (בראשית כ"ה כ"ג) "וַיֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר", וידע כי יעקב שהיה איש תם יושב אהלים ימשיך את דרכו ודרך אברהם אביו, אך סבר בטעות כי גם לעשיו, שהיה איש ציד, יש תפקיד בבניין האומה, ויחד יבנו שניהם את בית ישראל. לפיכך הועיד לעשיו ברכה בעלת תוכן חומרי, ואילו הברכה הרוחנית הייתה שמורה תמיד ליעקב. וכפי שבאמת ברך יצחק את יעקב, לפני שהוא שולח אותו לארם למצא לו אישה, ואומר לו (בראשית כ"ח ד') "וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ…" 

הרש"ר מוכיח את דבריו מתגובתו של עשיו לתרמית, כאשר עשו שואל מיד את אביו (כ"ז ל"ו) " וַיֹּאמַר הֲלֹא אָצַלְתָּ לִּי בְּרָכָה" כלומר ברור לעשיו שגם ליעקב שמורה ברכה, ולכן הוא מבקש אותה לעצמו. אך יצחק יודע שאת הברכה אשר הועיד ליעקב אין הוא יכול לתת לעשיו, ולכן הוא עונה לעשיו (כ"ז ל"ז)  "וּלְכָה אֵפוֹא מָה אֶעֱשֶׂה בְּנִי".  

לעומת זאת, רבקה, שהייתה מבית לבן, ידעה את הקללה שבפיצול זה, וסברה שהחומר יהיה לברכה וישועה רק בבית שרוח אברהם מפעמת בו. החומר שאין עמו רוח היה בעיניה קללה, כלשונו של הרב שמשון רפאל הירש. ולכן התעקשה שרק יעקב איש הרוח יאחד את שני הכוחות. 

עכשיו ברורים מעשיה של רבקה. רבקה הכירה היטב את עשיו וידעה שהוא איש ציד, וכפי שאומרים חז"ל: שהיה צד ומרמה את אביו בפיו, וראתה כיצד במשך שנים, עשו גונב את דעת אביו. ויצחק בתמימותו, הולך שולל אחרי תרמיתו של עשיו, ומאמין כי גם לעשיו יש חלק ונחלה בבית ישראל. במעשה ההתחפשות של יעקב לעשו רוצה רבקה להוכיח ליצחק באיזה קלות אפשר לגנוב את דעתו וכפי שיעקב יכול להתחפש לעשיו כך גם עשיו יכול להתחפש ליעקב. ולכן כאשר יצחק מגלה את התרמית אחזתו חרדה גדולה כלומר הבין איך כל ימיו גנב עשיו את דעתו ולכן כדי לבטא את הסכמתו לעמדתה של רבקה, הוסיף על ברכתו ליעקב (כ"ז ל"ג) "וָאֲבָרֲכֵהוּ גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה". 

משנתו זו של הרב שמשון רפאל הירש, המשלבת את החומר והרוח, את הקודש והחול, כפי שעולה מהדברים לעייל, משתקפת היטב באולפנא שלנו, אולפנת חורב, הקרויה על שם אחד מספריו החשובים – "חורב", 

אשר נבנתה ברוח משנתו הגדולה של "תורה עם דרך ארץ".